"מוותרת על הקולג', רוצה להתגייס לשירות משמעותי"

שלום חיילים מצייצים, אשמח אם תפרסמו את הסיפור שלי, זה לא עוד פוסט רגיל, בו יהיו התבכיינויות על הצבא, על כמה שהמערכת הזו לא הוגנת ויכולה לערער עולם פנימי שלם.. פשוט אספר את הסיפור שלי. נולדתי בארץ, גדלתי כישראלית לכל דבר. כשהייתי ביסודי הוריי החליטו לעזוב לחוץ לארץ. הגעתי לארץ זרה, ילדה ישראלית שרק רוצה לחזור הביתה.

גדלתי, למדתי את השפה, הכרתי חברים לחיים, נהניתי מהשקט, הצמחתי ענפים אבל לרגע לא שחכתי מאיפה התחילו שורשיי.. במהלך התבגרותי, מעולם לא נהלתי שיחה עם המשפחה על שירות בצה"ל, נראה היה שזה ברור לכולנו שזו לא שאלה, וככה באמת היה. סיימתי תיכון בהצטיינות, החברים מסביב התקבלו לקולג׳, ואני ידעתי שהצעד הבא עבורי, הוא לשדה התעופה. ולא, לא לקולג׳ היוקרתי, אלא הביתה. לישראל. המראתי בשלושה מטוסים.. כן, דרך ארוכה, אבל לו לרגע אחד לא הרגשתי את העייפות. רק את ההתרגשות. אני חוזרת הביתה, אני הולכת להגשים את החלום, אני הולכת לשרת בצה"ל. ישמע פאתטי, אולי קצת קלישאתי.. אבל אני סך הכל מעבירה לכם את התחושות שעברו בי, הרצון המטורף הזה להתגייס, להתגייס לצבא שכל הזמן הכפישו את שמו סביבי, ליגלגו והשפילו... אני תמיד הגנתי על הארץ במילים שלי, אבל עכשיו הגיע הזמן גם למעשים. חודש אחרי שהגעתי לארץ, התייצבתי לצו ראשון מלאת מוטיבציה.

הנתונים שלי: קב״א 55 דפ״ר 80. ידעתי שאלו נתונים טובים וידעתי שאני לא אתאכזב. ליום המא״ה לא זומנתי, אבל סמכתי על הצבא שידע להתאים את צרכיו לנתוניי. עבר הזמן, וגם מנילה לא קיבלתי. שובצתי להיות מש״קית שלישות, אני לא מזלזלת בתפקיד בשום אופן, אבל שאפתי ליותר. רציתי לתת מעצמי את המירב, להקשות על עצמי, לאתגר את עצמי וגם להגשים את עצמי. שלחתי אין ספור מכתבים, לכל הגורמים האפשריים, סיפרתי את הסיפור שלי. סיפור שאני רוצה שיהיה לו סוף טוב. אבל אני מתחילה להתאייש. חזרתי לבד, מלאת כוחות ומטרה ברורה- ״שירות משמעותי״, ככה נוהגים לקרוא לזה. היום, אני שמחה, שמחה שאני משרתת בצבא, אבל לא מאושרת. ולא כל כך מסופקת. מרגישה שנפלתי בין הכיסאות, ולא קיבלתי הזדמנות. אני רוצה לקבל את ההזדמנות הזו, אני רוצה לתת יותר, להתאמץ ולהשפיע. אני כותבת את הסיפור שלי בלי שום סיבה מיוחדת. לא רוצה רחמים- אני מגשימה חלום, לא רוצה כינויי גנאי- זה לא מעניין אותי. אני רוצה עזרה, אני לא מתביישת לבקש עזרה. כן, אני חיילת בודדה. עם זה דווקא אני מתמודדת, לא קל, אבל אני חזקה. קשה לי יותר עם העובדה שהגעתי לכאן, הפכתי לחיילת בודדה ללא שום היסוס ונמנעת ממני ההזדמנות לתת יותר. הכל יכול לקרות, אני לא מוותרת ואני שופאת לשינוי.

הכותבת בחרה להשאר בעילום שם