"להיות מהנדס זה לעשות יותר חי"ר משריון ויותר שריון מחי"ר"

בואו ואספר לכם קצת מה זה להיות מוהנדס. להיות מוהנדס זה לעבור הכשרה אחרת משאר הלוחמים. זה לעשות יותר חי"ר משריון ויותר שריון מחי"ר. זה לשבת שעות בכיתות ולהשתדל לא להתעפץ למוות בגלל כל החומר העיוני שאתה נבחן עליו. זה לדעת לדקר, לסכן ולפלס את הדרך, לדעת לפוצץ לבנה בודדת או ליצור מערכת חבלה ענקית. זה להתמקצע בפק"ל שלך כמה שיותר כי הוא חשוב כמעט כמו הלחימה עצמה. זה להציץ בשמש השוקעת מתוך הפומ"ה, ולדעת שהיום שלך רק התחיל. זה להסתכל על הנעליים מפוצצות הפודרה שלך, בידיים מלאות הגריז ועל המדים ספוגי השמן והסולר ולהבין שככה אתה צריך להיראות. להיות מוהנדס זה לחלום על הבית ולטייל בשטחי האש של בהל"צ, לתת ביס מהטונה שבמנת הקרב ולחשוב על שווארמה. להיות מוהנדס זה לראות את הנוף מהאוטובוס, ולדעת שגם שם צעדת. זה לחורר מטרות מקרטון במטווחים, ולחוש את הלחימה. להתעצבן על השבת שקיבלת או על ה21 שאתה סוגר, ולהכיר בזכות שביציאה. להיות מוהנדס זה לחלק את האומץ לדרגות שונות של פחד, כשאתה ממגמ"ק בשדה של מוקשי נ"א, נ"ט או מנטרל מטענים. זה לצאת למשימה בלילה לבן ובאפלה מוחלטת אבל לדעת שזה רק יחשל אותך. להיות מוהנדס זה החרמון, חומה ועתניאל, סג'עייה, בינת ג'ביל תל פארס והסלוקי, דגל הדיו באילת, הגולן וארץ ישראל כולה. לשמוע על העבר בלבנון ועזה, כשמחר אנחנו באיו"ש. להתקשר לאמא, להרגיע, ולהגיד לאבא ש"לא נכון", ואתה בבסיס ולא הוקפצת לגוש עציון. זה לחזור לחברה ולהתאהב בה כל פעם מחדש. זה לגמור מסע כומתה בפסגת הר ברך, להניף את דגל החיל בגאווה ולזרוק את הכסופה שלך לשמיים, לצפות בזריחה ובכל הנגב שפרוס לרגלייך! להיות מוהנדס זה עבר הווה ועתיד של הגדוד שלך, שקיעות ונחלים, הרים וזריחות, כוכבים נופלים בשמי הלילה, לפתוח צירים הרריים, להרים שדות מוקשים, העייפות המתמדת, הרעב הבלתי נסבל של השטח, הקור או החום. נפלה בחלקת כולנו הזכות להיות לוחמים בחיל ההנדסה, 8 חודשים של הכשרה כל כך אינטנסיבית. הגענו לאיפה שאנחנו בדם, יזע ודמעות, מה שאנחנו עושים אף אחד אחר לא עושה, כל אחד מאיתנו הגיע לקצה גבול היכולת שלו ומעבר, ועשינו זאת עם חיוך ענק על הפנים, קיבלנו משמעות אחרת לגמרי לחיים, וזה שווה יותר מכל דבר אחר!

תמונה | פייסבוק, חיילים מצייצים