"נתתי את עצמי לצבא הגנה לישראל והחזירו אותי על כיסא גלגלים לבית"

שלום אני חיילת שהתגייסה לפני שבועיים לצה״ל ורציתי לספר לכם על מה שקרה לי.

קוראים לי בת אל ואני נערת מקא״ם מסיבות לא נכונות, אני ילדה שחולה במחלת ה F.M.F מגיל שנתיים ובעקבותיה גילו לי דלקת פרקים בגיל 12. אני שותה קולכיצין מגיל שנתיים כל יום שלושה כדורים שבלעדיהם אני יכולה לאבד כליה וגרוע מזה. יש לי את הדרגה הכי גבוהה במחלה.

הייתה לי המלצה לפטור מלא משירות צבאי עקב F.M.F קשה מאוד ולא מאוזן, אך למרות הכל בגיל 20 החלטתי להתגייס. רציתי לנסות, לחוות ולתרום כמה שאני יכולה.

התגייסתי ב 14.2.2016 אחרי יום ארוך בבקו״ם הגעתי לבסיס במחווה אלון וקיבלתי בשעות הערב התקף של דלקת פרקים ברגליים, בכיתי למפקדת שלי ולשאר המפקדות שכואב לי ושאני רוצה לראות רופא או מישהו שייעזור לי, אך נעניתי בשלילה הם חשבו שאני נסערת בגלל שזה היום הראשון כמו שאר הטירוניות החדשות למרות שהסברתי שאני ילדה חולה.

למחרת העירו אותנו למסדר בשעה 5 בבוקר, קמתי עם כאבים ולא ירדתי עם הבנות למסדר כי לא יכלתי.

סירבתי לקום מהמיטה עד שייתנו לי לראות רופא, לצערי ניסו להפחיד אותי ואמרו לי שאני אחשב נפקדת אם אני לא אקום. בכל מקרה קמתי כי היה לי תור לחו״פלת והיא קבעה לי תור למחרת לרופא ואמרה לי כל עוד אני בבסיס תבואי אלי מתי שתרצי, יותר מאוחר בהמשך היום כאבו לי יותר ויותר הרגליים עקב מאמץ והייתי חייבת לראות גורם רפואי, התחננתי. טרטרו אותי ממקום למקום עד שבערב התייאשתי, התיישבתי על הרצפה והמפקדת התווכחה איתי לקום. הרמתי את המכנס וניסיתי להגיד לה שתראה שאני בהתקף ושאני נפוחה וכואבת, היא סובבה את הראש ואמרה לי ״אני לא מסתכלת חיילת, אל תראי לי״. אמרתי לה בסדר אז קחי אישור ותראי שכתוב שקשה לי לעמוד הרבה זמן והיא לא הייתה מוכנה לראות.

ביום הזה התייאשתי לגמרי וההורים שלי לא היו מוכנים שאשאר שם, אני גרה באשדוד והבסיס שלי בצפון אחרי כרמיאל. ביום שלישי הייתי אמורה לראות רופא והרופא ביקש למסור שאין לו למה לראות אותי שהוא מכיר את המחלה, הוא יפקסס את ההקלות שלי וזהו. אבא שלי וחבר שלי קמו ב5 בבוקר ביום שלישי ונסעו עד אליי לצפון באוטובוסים ורכבות לקחת אותי משם כי לא נתנו לי את הטיפול הרפואי שמגיע לי ובילו יום שלם על הכבישים בשביל להגיע אליי. איך שהגענו לאשדוד אנשים מהצוות הנהלה של הביג פאשן חיכו לי עם כיסא גלגלים בזכות אישה מדהימה שהייתה איתי במקרה על הרכבת ולצערי הלכתי לבית עם כיסא גלגלים ומשם ישר לקבל טיפול רפואי וגימלים.

למחרת הקצינה התקשרה אליי בשביל ״לעדכן אותי על ההשלכות״ שבעצם אין שום השלכות לכך שיצאתי מהבסיס והלכתי לקבל טיפול רפואי וגימלים. נתתי את עצמי ל״צבא הגנה לישראל״ והחזירו אותי על כיסא גלגלים לבית, לא מספיק שאני ילדה חולה ובכל זאת החלטתי להתגייס ולתרום הרסו לי את הבריאות ואת הנפש, אני בטראומה וסובלת מהתקפי חרדה מלחשוב על הבסיס ועל כל המערכת הזאת שמעליי והגעתי למחשבות הזויות לצערי בניסיון לצאת משם. ההורים שלי נתנו את הילדה שלהם שכבר חולה מספיק וקיבלו אותה בכיסא גלגלים.

הכותבת בחרה להשאר בעילום שם.

אילוסטרציה, חיילים מצייצים