"אבל הפעם זה שונה, הפעם יש לי זמן ורצון להלחם בכם."

ניסיתי הכל, וזהו, נמאס. מישהו צריך לדבר על מה שהמלש"בים עוברים, ה'צעירים' האלה, אלה שאין להם מספיק נסיון וידע כדי לתכנן שנה לפני הצבא את העתיד שלהם לשנים הקרובות.

בכיתה י"א-י"ב מקבלים את הזימון לצו הראשון ושם פוגשים את הבעיה הכי גדולה של הצבא - 'מיטב'.

אלה שאמורים להדריך אותך עד הגיוס. אלה שאמורים לעזור לך. בתכל'ס? הם יידאגו לטרטר אותך כמו שלא טרטרו אותך בחיים. הם יידאגו לגרום לך לסחבת שתרגיש כאילו אתה מנסה להפגש עם אובמה. הם יידאגו לייאש אותך. פקסים, אימיילים, פייסבוק וטלפונים כל יום. אבל כל אלה לא יעזרו. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להתפלל שבפעם הבאה שתתקשר, תענה מישהי שתרצה לעזור.

אין סוף סיפורים על הייאוש שהם גורמים וכלום לא משתנה. קבוצות בפייסבוק ובווטסאפ כשהנושא שלהם הוא ההתמודדות מול מיטב. האם יש טעם לבקש משהו שאני רוצה? האם יש סיכוי שיקשיבו לי? מיואשים, מיואשים מלנסות לבקש, לשאול ולהתייעץ. אישית, בכיתה י"א, הייתי מורעל ברמה מטורפת להתגייס כבר. אבל מיטב דאגו גם לי והוציאו לי את החשק להתגייס בכל דרך אפשרית. אז לאחר שפסלו אותי מכל דבר אפשרי עם טיעונים שהוכחתי להם שלא נכונים עכשיו אני נלחם על שינוי שיבוץ.

זימנו אותי לפגישה בתל השומר. קצין המיון החליט שאני מתאים ליחידות השדה ושהוא משבץ אותי בחטיבת כפיר (הראשונה בדירוג העדפותיי). יצאתי משם כל כך שמח. יכול להיות שסוף סוף הקשיבו לי? סוף סוף אקבל משהו שאני רוצה? טעיתי. לאחר חודשיים מיטב הזכירו לי שהם עדיין פה ושבא להם טיפה יותר לטרטר אותי. קיבלתי אסמס ובו רשום שאני משובץ לתותחנים. שוב התחיל מסע הטרטור, שוב מגיע אליהם בכל הדרכים שאפשר, שוב מסננים אותי.

אבל הפעם זה שונה,

הפעם יש לי זמן ורצון להלחם בכם. יום ראשון, יישלחו אליכם הפקסים והאימיילים ששלחתי במהלך הסופ"ש. ביום ראשון, השיחה הראשונה שתקבלו תהיה ממני. השבוע נתראה בלשכת הגיוס גם בלי צו שלכם. בהצלחה לשנינו ומלחמת התשה נעימה.

הכותב ביקש להישאר בעילום שם.

תמונה | סמל מיטב