הסיפור מאחורי החיילים שמקדישים את השירות שלהם עבור אלה שנמצאים בר"מ 2

היי אני משרתת בר״ מ 2 ורציתי לספר לכם קצת על השירות שלי. השירות בר״מ 2, זה לא התפקיד שחשבתם. רובכם חושבים שאנחנו סתם עוד פקידות בבית חולים. אבל זה ההפך הגמור, כל יום מגיעים אלינו חיילים עם בעיות כאלה ואחרות, כל יום את קמה בבוקר בידיעה שאת קמה לתת מעצמך בשביל חיילים שזקוקים לעזרה שלך. בין אם הם חיילים מאושפזים במצב קל, קשה ואפילו אנוש, לבין חיילים שסתם צריכים עזרה עם שאלה כלשהי.

כל יום שאת מסיימת את יום העבודה שלך, את לא הולכת הביתה בידיעה שזהו סיימת.

כל רגע יכולים להתקשר ולהקפיץ אותך כי הגיע חייל במצב כזה או אחר לבית חולים.

פעם היינו נבהלות שהיו אומרים לנו שיש חייל בחדר הלם, עכשיו לצערי זה כבר הרגל להיכנס לחדר הלם לראות את החייל נלחם על חיו כשהמשפחה שלו נלחמת בשבילו מחוץ לחדר הלם. כן, לפעמים זה שורט לך את המוח.

את הולכת לישון עם זה וקמה עם זה בבוקר. ואחרי כמה שבועות כשהחייל מתייצב לראות את התהליך שיקום שלו ולראות אותו מחייך, מדבר, הולך.

רוב החיילים שבאים למשרד במשך היום אומרים לנו משפטים כמו: ״את סתם פקידה״ או ״איזה שירות כיפי את לא עושה כלום״ ואת מחייכת אליו בחצי חיוך שבפנים את יודעת שזה ההפך הגמור, הכי נפוץ לשמוע ״תביאי גימלים״, ״תספחי אותי לר״מ 2״.

אני נזכרת שישבתי במשרד באחד מהימים וחייל שהיה מאושפז במצב קשה נכנס דיבר וחייך אליי, משהו קיוותי לו כל כך בזמן שהיה מאושפז. בכל פעם נכנסתי לטיפול נמרץ לראות אותו, אולי פוקח עין או אולי מזיז את היד ולאט לאט עם הזמן החייל הולך ומשתקם. זה משהו שאי אפשר לשכוח.

בסופו של דבר את רק מחכה לתודה של החיילים כי את 24/7 שם בשבילם. אז סתם פקידות אנחנו בטוח לא!

הכותבת בקשה להשאר בעילום שם.

תמונה | פייסבוק, חיילים מצייצים