תחנת הרענון של דורון אלבז על סף סגירה

השם דורון אלבז לבטח לא יאמר לכם הרבה, הכירו את האיש שעשיית טוב מוחלט, הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלו. דורון מפעיל כיום תחנת רענון חינמית לחיילים במושב מסלול הנמצא בצפון-מערב הנגב הכוללת בתוכה כל מה שצריך (או יכול להעלות על דעתו) חייל שנמצא בדרכים.

לפני שנה הגורל של כולנו היה כאחד, כולנו בהינו בשמות על המסך, כולנו בכינו. מאז השגרה משכה אותנו קדימה כל אחד לצד אחר על המפה ובזמן שאחרים עוד מלקקים את הפצעים, דורון מתמקד בעשייה, בשבילו- הילדים במדים- הם עדיין, חלק מהשגרה. החיים רצים. חלק זוכרים, חלק מנציחים ויש חלק שפשוט ממשיכים. ממשיכים לעשות ולהפיץ טוב מבלי לחפש את אור הזרקורים.

בזמן שהצוק האיתן הזה הרעיד לכולנו את החיים, הוא דאג לחבק לחיילים את הנשמה, הקים חמ"ל תרומות, פתח את הבית והלב, הפך חצי מדינה למתנדבי אהבה, זרק בירוקרטיות לאשפה והמשיך באמונה עיוורת ותקווה אחת- שעוצמת הטוב תגבר על החושך של המציאות. תחנת הרענון מתקיימת מתרומות בלבד והעובדה שהיא ממשיכה להתקיים על אף ולמרות הקושי, רק מזכירה שלטוב אמיתי שמור מקום נצחי. בימים שהמצב כאן הוא כל מה שהפוך ממה שמוגדר כ'טוב' או 'מושלם', בימים שבהם כותרות מכוערות מפארות עיתונים ושקרים תופסים במה, הכיעור קיים בכל פינה נדחף לפנים מבלי שנצטרך לחפש, בדיוק עכשיו, אולי כדאי שנעצור את הגלגל המתמשך ונחליט לדבר על קיומו וערכו של היופי האנושי האינסופי, מבחינתי, אין אדם שיכול להגדיר זאת מחדש, יותר ממנו. זה המקום והזמן שלנו, לחבק אנשים כמו דורון, שכמו שמו-הוא מתנה. מתנת אמת ואור לעולם הזה, צוק איתן של אהבה ונתינת חינם. בימים אלו הוא נלחם למניעת סגירת התחנה עם הכלים שיש ברשותו וגם אלו שאין, מפגין כוחות לחימה עם האמונה בצדקת הדרך. זה אומר עורכי דין וזה אומר כסף (שאין אגב), אם אתם מכירים מישהו שיכול לעזור, תייגו, אם אתם רוצים שזה יגיע לעיניים הנכונות- שתפו ותהיו חלק מהפצת הטוב הזה.