חוקרת מצ"ח : "למה כאחת שמשרתת שלוש שנים ולא רואה בית, אני צריכה לספוג יחס משפיל?"

רציתי לכתוב על משהו שקצת מפריע לי.. קודם כל אני אקדים ואומר שאני חוקרת מצ"ח וכמו כל תפקיד במשטרה הצבאית גם לי יש לי כומתה כחולה. כומתה מהסוג שאתם שונאים לראות.

תמונה | פייסבוק, חיילים מצייצים

את האמת, לא האמנתי שברגע שאתגייס אהפוך לבן אדם כל כך שנוא, חיילים רואים כומתה כחולה אז ברור שזה נותן להם את הלגיטימציה להתנהג איך שבא להם: לקלל, לירוק, להרביץ או בכללי להסתכל עליך עם מבט של רצח בעיניים מבלי לדעת שלפני כמה ימים טיפלת בתיק אונס של חיילת או שמצאת כרטיס אשראי גנוב של חייל. ואני באמת עושה את הדברים שאני עושה באמונה שלמה ואמיתית. נכון, זה לא תמיד נעים ולא תמיד כיף אבל מי הבטיח לנו כיף כשהתגייסנו? תנסו לתאר את החיים שלכם בלי משטרה, מדינת עולם שלישי. אותו דבר בצה"ל, אי אפשר להתקיים בלי משטרה. אז מפריע לי שחיילים יודעים להתקשר למצ"ח כשהם נפגעו, כשנגנב להם משהו וזה בסדר, זה התפקיד שלנו אבל אם להיות כנים זו גם כפיות טובה כי קל להתקשר למשטרה כשרע אבל כשטוב אנחנו סתם זונות, וכשרואים אותנו ברכבת, במקום ציבורי אחר או סתם בפייסבוק ברור שיכולים לקלל אותנו, רובנו מתעלמים וחלקינו גם מתלוננים, אני לדוגמה בוחרת לפעמים להוריד את הכומתה ולשים בכיס כדי שחיילים יוכלו לשבת ברביעיה שלי ברכבת בלי לפחד מהכומתה. כזו אני. אז אני שואלת אתכם, למה אני בתור חיילת כמו כולם שמשרתת 3 שנים, שסוגרת 11/3 ולא רואה כמעט בית, שיכולה לעבוד גם בשעות לא שעות כי זה מה שהתפקיד מצריך ממני, צריכה לספוג את היחס המשפיל הזה.. אפשר להבין את השנאה וכמה זה לא נעים לקבל דו"ח מ"צ אבל להגיד לכם את האמת? אני בחיים שלי לא ראיתי איך נראה דו"ח של מ"צ. להיות שוטר זה רק תפקיד אחד מתוך רבים בחיל הזה ולא כולנו מחלקי דוחות. גם לאלה שמחלקים דוחות לא מגיע יחס כמו שהם מקבלים והכל בגלל תפקיד שבכלל לא בחרו ויכול להיות שהם סובלים ממנו (תאמינו לי אני מכירה ה מ ו ן כאלה). אז תבינו, אנחנו לא ילדים שקיבלו כאפות בבית ספר ועכשיו קיבלו קצת כוח. ממש ממש לא. לפחות לא כולם ולא אני. אני לא יודעת עד כמה הדברים שאני אגיד ישפיעו אבל אם השפעתי לפחות על חייל אחד עשיתי את שלי.